שבץ מוחי

שבץ מוחי

שבץ מוחי הוא סיבת המוות השלישית בקרב יוצאי אתיופיה בישראל — נתון בולט לעומת מקומה השביעי בכלל האוכלוסייה הישראלית. שיעור התמותה מהשבץ עומד על 25.2 לכל 100,000 בקהילה. הגורמים לתדירות הגבוהה כוללים את השכיחות הגבוהה של יתר לחץ דם (גורם הסיכון המרכזי לשבץ), שיעור מוגבר של סוכרת לא מאוזנת, ועיכוב בזיהוי הסימפטומים ובהגעה לחדר המיון.

הזמן הוא הגורם הקריטי ביותר בשבץ מוחי: כל שעה של עיכוב בטיפול מובילה לנזק מוחי משמעותי. הסימפטומים של שבץ ניתנים לזיהוי בעזרת הקיצור FAST — Face (עיוות בפנים), Arm (חולשה בזרוע), Speech (בעיית דיבור), Time (קריאה לאמבולנס מיד). הכרת הסימפטומים בשפה המדוברת בבית — בעברית ובאמהרית — חיונית לתגובה מהירה.

גורמי הסיכון הניתנים לשינוי כוללים: שליטה על לחץ הדם (הגורם מספר 1 לשבץ), הפסקת עישון, ניהול סוכרת, פעילות גופנית סדירה, ותזונה נכונה. בישראל, מרכזי הטיפול בשבץ (Stroke Units) זמינים בבתי החולים המרכזיים ומכפילים את סיכויי ההחלמה המלאה כאשר מגיעים אליהם בתוך 4.5 שעות מתחילת הסימפטומים.

לאחר שבץ, שיקום מוקדם ורציף — פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ופיזיותרפיה לשון-דיבור — יכולים לשקם חלק גדול מהיכולות האבודות. קופות החולים מחויבות לתוכניות שיקום שיובטחו לכל חולה.